קוראות וקוראים שלום,

בהיענות להצעת נשות הספרייה שלנו, אני יוצא לדרך קטנה אך אהובה: פעם בחודש אפרסם כאן חוות דעה על ספר זה או אחר. לא ביקורת ספרותית, אלא חוויית קריאה אישית לגמרי.

אינני מבקר ספרות כלל ועיקר, אבל חוויות הקריאה שעיצבו את ילדותי שבו להיות מקור חווייתי גם בבגרותי, ואת זה אשמח לחלוק. אכתוב על ספרים חדשים יחסית, אך בעיקר על הישנים; יש אוצרות אמיתיים בעבר, וצריך לחפור ממש מעט כדי לתת להם להיחשף.

בדרך כלל יהיו אלה ספרים מוכרים — כאלה שחלקכם אולי כבר קרא ויוזמן לשוב אליהם, וכאלה שרבים מכם טרם קראו, ואם אתרום ולו מעט לרצון לעשות זאת — דייני. אכתוב בעיקר על ספרים שאהבתי, אך פה ושם יופיעו גם כאלה שפחות, כי לא כל הספרים טובים, וטעם ספרותי, כמו טעמים אחרים, הוא עניין אישי.

וברוח הטרנד העכשווי (פברואר 2026) שמחזיר אותנו ל־2016: באותה שנה בדיוק כתבתי את הביקורת הראשונה והיחידה שלי על ספר, גם אז ביוזמת הספרייה. צירוף מקרים כזה חבל להשאיר בבוידעם, ולכן נתחיל משם. למרות שהיום הייתי משנה דבר או שניים (ואולי מקצר מעט), בחרתי להשאיר את הטקסט כפי שהוא — דרישת שלום מ־2016, או בעצם מ־1850, השנה שבה נכתב הספר.

להתראות בספרייה.

נתי.

קישור לחוות הדעת: אלטנוילנד מרץ 2026

קישור לחוות הדעת: מובי דיק פברואר 2026